אוקיי, זה תקציר לפרויקט גדול שאני אעשה(כנראה שאני אעשה לעצמי ולא אפרסם, נראה), ורציתי לשאול את דעתכם: זה סיפור שהייתם קוראים, אתם לא חושבים שהתקציר מעצבן, הסיפור אולי נשמע לכם מעצבן?
פשוט... תגיבו. O:"
יש דברים על-טבעיים בעולמינו, דברים שהרבה לא מודעים אליהם... אפילו לא אתם, האמינו לי. כל הדברים ששמעתם עליהם - ערפדים, אנשי-זאב, בנות-ים ומה לא, רוב המידע שקיבלתם אינו נכון. איך אני יודעת עליהם יותר משהאנציקלופדיה יודעת? אני פגשתי אותם.
אני מבקשת שלא תבינו אותי לא נכון. הרי לא ייתכן כי אני האדם היחידי בעולם העצום הזה שפגש אותם, את הישויות העל-טבעיות שבעולמינו, ואתם צודקים. יש עוד כמוני, "הרספנים", אנשים שנפגשו או באו במגע עם הישויות המדוברות. אבל הם בחרו לברוח מהידע שקיבלו, יש אנשים שלא יוכלו להתמודד עם כזה דבר. זה היה מפחיד מדי, לא מוכר. הם התעלמו מהמפגש שלהם והמשיכו בחייהם עם סוד שעם השנים נשכח ותוייג כ"רגע קל של שיגעון". "מספנים" הם האנשים שהחליטו להמשיך לחיות עם הידע שקיימים דברים אחרים בעולם, אנשים כמוני.
"בכל זאת," אתם בטח אומרים עכשיו "איך זה שהמידע האמיתי לא הגיע אלינו, עם כל ה'מספנים' שיש בעולם?" והנה הסיבה לזה: למה לנו? כדי שכל ילד ברחבי המדינה יקרא את המידע הזה ויחליט להיות ציד? אנחנו לא מוכנים להקריב חיים של ילד תמים בשביל מה שיחשוב שיהיה "העבודה הכי מגניבה בעולם".
יש סיבות למה שאנחנו עושים. רוב האנשים העוסקים בציד הם אנשים שכבר נהרסו. אנשים שאין להם ברירה אחרת אלא לבחור בעבודה הזו. יש אנשים, כמוני, שיתייחסו עליה כעל נחיתות. יש אנשים, כמו וויליאם, שחושבים שזו מעין הטבה שהחיים הפילו עליהם.
עכשיו, אני מניחה שאתם חושבים "אם המידע הזה לא יצא עד עכשיו לטובת הילדים - למה את כותבת את זה?" וכפי שכבר הבנתם בודאי, יש לי תשובה לכל דבר. אלה זמנים קשים ואפלים. הגענו למצב בו אנחנו צריכים לידע את אנשי העולם, לספר לכם, שתדעו, זה חשוב. העולם שלנו מתקרב בצעדים מהירים אל קיצו, זה כבר מעבר לכוחותי לעצור את הדבר. זה תלוי בכם.
אני כותבת לכם ממקום רחוק, לאחר עשרים ושמונה שנים של עבודה, אבל לא עלי אני אספר. אני אשתמש בזוג ציידים דגולים, אחים, כדי לספר לכם על כל היצורים שאתם צריכים לדעת עליהם. כפי שכבר אמרתי, זה מעבר ליכולתי להציל את המקום הזה וזה גם מעבר לכוחותיהם של הציידים הדגולים שהזכרתי.
איני יכולה להגיד לכם איך אני יודעת מה עבר עליהם, זה מסוכן בשבילי לחשוף מידע נוסף על עצמי, אני אפילו נאלצת להשתמש בשם בדוי שהרכבתי מדמויות ואנשים אהובים ויקרים.
לאחר סיום הכתיבה, אני אפרוש מעבודתי כציידת, אפטר מכל הציוד שלי ואנשק את כל היצורים שהתחברתי איתם במהלך השנים לשלום. החלטתיי להתנתק מזה, אף כי לא מצפה לי עתיד בהיר במיוחד, אני רק מקווה שהמסר יעבור.
אני אוהבת את העולם הזה, אני בטוחה שגם אתם. בשניותי האחרונות עליו, אני לא רוצה לראות את הים הופך לאש, ולצפות איך כל האנשים נשרפים אחד אחרי השני, צורחים וצווחים. בשניותי האחרונות על העולם הזה, אני אשמח להיות באמצע אחו ירוק, כל כך ירוק.
לבסוף, אני מקווה שתמצאו את המידע הזה כשימושי ותשמשו בו בחוכמה.
אין מספיק מילים שיביעו את הערכתי,
סואי אנה לובט.
---
תגובות יתקבלו בברכה. ^^