צנצנת פרפרים | קטע שבוודאי לא ציפיתם לקבל ממני.

טוב, אני חייבת לציין קודם שזאת כנראה הפעם הראשונה שאני כותבת קטע, אני תמיד כותבת רק סיפורים (אם לא להחשיב את הקטע שכתבתי פעם אחת לעבודה ביסודי, שלמזלי שכחתי כבר). חשבתי עליו לפני כמה חודשים, אבל רק אתמול-היום סוף סוף התחלתי לכתוב אותו. למזלי כתבתי את כל הרעיון המרכזי שלו כשהוא עלה לי בראש, כי ידעתי שזה בטח יקח לי זמן. אני לא בטוחה איך הוא עלה לי בראש, אולי זה קשור בשיעורי ספרות (למדנו על מגדר - נשים, גברים, זוגיות, והמורה של ספרות לא מחבבת במיוחד את המבחנים שלי ואת העבודות שאני כותבת, אז נדמה לי שזה היה משהו כמו "אני אראה לה מה זה!"). בכל מקרה, זה לא קשור אליי בשום אופן, אין לזה שום דבר שקשור לרגשות שלי, סתם משהו רגעי שעלה לי לראש. יכול להיות שזה גם מושפע מהיום ההוא שהייתי מאוד עצלנית לקרוא מנגות ארוכות וקראתי הרבה וואן-שוטס...
ועכשיו, הקטע:

צנצנת פרפרים / סיינט טאיו דה לה קוקיז אנד טי, או בקיצור: טאי.
חדר קטן וצנוע, נקי ומסודר בצורה מרשימה - איש לא היה מנחש שזהו חדרו של זכר. בחור צנום, לבוש בבגדים שמתעלמים מהרוח העדיין-קרירה של האביב, חלף על פני בחורה נרגזת שעמדה במרכז החדר, בזמן שהיא מביטה בו בכעס ומדברת אליו בחוסר סבלנות. הוא הרים כמה ספרים משולחן כתיבה שעמד בקצה אחד של החדר, חלף על פניה היישר לעבר ספרייה שעמדה בקצה השני של החדר, והניח את הספרים במקומם. אז הוא חזר אל שולחן הכתיבה, הפעם הרים צנצנת גדולה, וגם אותה הניח במקום פנוי בספרייה. היא הביטה בו, מנסה לתפוס את מבטו, אך לשווא. אז היא החליטה לפלוט צעקה, להורות לו להפסיק לזוז. בלי לשלוח אליה אפילו מבט חטוף הוא התיישב על מיטתו. היה אז רגע של דממה מוזרה, והבחור פלט "נו?" משועמם. על פניה של הבחורה עלתה הבעה מאוכזבת בעוד היא מנידה בראשה בעדינות כלא מאמינה למתרחש.
עיניו של הבחור טיילו ברחבי החדר, מנסים להתחמק ממבטה של הבחורה. הוא הרגיש שזה עומד להסתיים בקרוב. הוא היה מוכן לזה, אך כשהיא הסתובבה ובמהירות הגיעה אל דלת החדר, בצורה מידית הוא כבר היה מאחוריה, תופס את ידה בזריזות ולא נותן לה לעזוב. מבט חסר אונים עלה על פניו, ובכל זאת הבחורה לא שלחה אליו מבט נוסף כשדחפה אותו ממנה אל הספרייה. היא שמעה זכוכית מתנפצת, אך רק המשיכה לרוץ במורד המדרגות, הרחק מחדרו. היא יצאה אל החצר, שם החלה להאט את קיצבה, עדיין מחזיקה בדמעות שלה. מבט אולי-אחרון נשלח לעבר החלון הפתוח של החדר ממנו ברחה. היא ראתה איך הווילונות הקצרים מתנופפים יחד עם הרוח, ולפני שמבטה התנתק מהחלון, היא הבחינה בפרפר לבן שהתעופף מפנים החדר החוצה, ואז פשוט החל לשקוע.
היא התקרבה אל הפרפר, מבחינה בהיותו רק פיסת נייר מקופלת, והרימה אותו. היא הביטה שוב מעלה אל החלון, והפעם התעופפו ממנו שני פרפרים נוספים, אחד אחרי השני. היא הפכה את פיסת הנייר והבחינה ברישום בכתב-יד מוכר שאמר: "אני מצטער על הפעמים שגרמתי לך עצב". מבולבלת, היא הרימה את שתי פיסות הנייר האחרות.
אחת מהן אמרה: "אני מצטער על הפעם ההיא שהרגזתי את חברה שלך כשביקרנו אותה", והאחרת: "אני מצטער על זה שגנבתי חתיכה מהשוקולד שלך בלי שתשימי לב". התוספת באותיות קטנות מתחת לכיתוב בפיסה האחרונה, "האמת שלא כל-כך", העלתה חיוך קטן על פניה של הבחורה, אך הוא נעלם במהירות. היא הביטה שוב בחלון, עמדה שם לרגע בלי לעשות דבר, ואז פתחה שוב בריצה - הפעם לכיוון החדר.
דלת החדר נשארה פתוחה כפי שהייתה כשיצאה ממנה, ומול הספרייה, על הריצפה ישב הבחור ולידו ערימה של פיסות נייר ושברי זכוכית. על פניו הייתה הבעה מעט חלולה, והוא ניסה באיטיות אומללה לאסוף את שברי הזכוכית של מה שכנראה היתה הצנצנת. כאילו זה לא משנה יותר, הוא נגע בשברי הזכוכית בידיים חשופות, נותן לזכוכיות לחתוך את אצבעותיו בקלילות. הוא הבחין בבחורה והעלה את מבטו מעלה, חושף את לחייו המעט-רטובות. היא התיישבה לידו בעודה לובשת הבעה מבוהלת במעט על פניה. "מה זה?" שאלה, מסיבה את עיניה אל ערימת הניירות, נותנת לעיניו של הבחור לעקוב אחריה.
"זאת אמורה הייתה להיות מתנה ליום ההולדת שלך," הוא אמר בקול חלש, פלט גיחוך שקט ולא אמין, ואז הוסיף, "זה לא משנה עכשיו."
הבחורה הביטה בדממה באיך שהוא מורח את הדם שיוצא מהחתכים הקטנים באצבעותיו על כף ידו, ואז אספה את ידיו בכפות ידיה. היא רכנה את ראשה אל כפות ידיו, נותנת לשפתיה לגעת בו בעדינות, ואז לחשה, "אני מצטערת."

אחרי שסיימתי את הקטע, קראתי את הפתיח שכתבת לפניו..
וממש קשה ל להאמין שהצלחת לשלוף את זה ככה בקלות! זה נראה כמו עבודה של כמה ימים!
לפחות לי לוקח זמן לחשוב על משהו כזה.. ^^"
אהה וטאיו , כשתיהיה סופרת קטעים קצרים מפורסמת.. בבקשה תשתמשי בשם הספרותי הארוך שלך.. (:
אהבתי את הרעיון(ואת השם המאגנישXD). תכתבתי עוד אחד?

אם יהיה רעיון טוב, אולי אכתוב עוד אחד. O:

קראתי את הקטע ושמעתי באותו זמן מנגינה רגועה כזאת
וזה היה פשוט מדהים טאיו
באמת זה הורר בי כול חלל בגוף
זה כול כך חודר
והרעיון עם הפרפרים
היה מדהים
זה פשוט כזה יפה
את חייבת לעשות עוד משהו כזה
לי היה לוקח שנים עד שהייתי מגיעה לרמה כזאת של רעיונות וכישרון
כול הכבוד לך

גרמת לתה שלי להסמיק... XD
אמ... זה באמת היה משהו רגעי כזה, בלי קשר מיוחד לכשרון...

אני גורמת לבנות להסמיק זה מתחילה איתם *עושה גבות לטאיו* סתם סתם XDD צוחקת


זה לא רגעי ולא כלום
לא לקשקש לי בההשכלה שאין בא כלום חוץ מ-140 אייקיו
שלא עובדים
זה כישרון זה כתיבה זה עבודה
זה יצא אולי באותו רגע
אבל זה אומר שיש לך כישרון XP
אני בחוסר מוזה שוב!!!! -0-
ויצא לך סיפורון יפיפיה

הקטעים הכי יפים יוצאים ככה, מהראש, בספונטניות רגעית.
ממש אהבתי את הקטע. את האווירה שלו, את הפשטות שלו...
רק שבסוף כתבת "היא רכנה את פניה" ולא נראה לי שאומרים ככה, אלא "היא רכנה עם פניה" כלומר, רכנה עם הפנים שלה אליו..

טונקס, אני לא בטוחה לגבי זה. חשבתי על זה ועשיתי חיפושים בגוגל עם הביטויים (XD) כדי לבדוק, ואני עדיין לא בטוחה. "רכנה את פניה" נשמע לי נכון באותו הרגע, אבל אני אבדוק שוב.

עריכה: מה עם "רכנה את ראשה"? ם:
כי "לרכון עם פניה" נשמע לי מובן מאליו, תמיד כשרוכנים יש פנים. XD~

אווו... ממש אהבתי אותו, מרגש מאוד.
היו איזה שתי שגיאות הקלדה וחוצמזה - מושלם מהבחינה הזאת. XD"
למרות שלא הבנתי לגמרי מה קרה ביניהם, אבל יכול להיות שזאת רק אני. OO'
אהבתי מאוד, קיצר. ^^

איפה שגיאות הקלדה? ם.ם

תיקון טעות - רק שגיאת הקלדה אחת X:"

ציטוט :

מבט חסר עונים

אונים* 3:
ואני מסכימה עם טונקס על ה"היא רכנה את פניה", אבל אין לי הצעה יותר טובה~

הו, תודה.~ תינקני.
בקשר ל"רכנה", שיניתי את זה ל"רכנה את ראשה". לפי מה שאני יודעת, אי אפשר לכתוב "רכנה עם", זה יוצא משהו כמו "להשתופף עם הרגליים". אין טעם בלכתוב את זה ככה, כי להשתופף זה תמיד עם הרגליים. "לרכון" זה לכופף את הכתפיים והצוואר קדימה, נה? אז בגלל זה זה לא נדמה לי בסדר. XD;

אמממ.. זה גם לא נשמע לי נכון ><"
ז'תומרת, למשל כשאני קוראת ספרים, אומרים לפעמים "היא רכנה לעברו". לא נראה לי שאפשר להגיד "רכנה את ראשה". אפשר "הרכינה את ראשה" אבל אם אינני טועה יש לזה משמעות שונה..

כן, הפירושים שונים.
את "רכנה את ראשה" כבר ראיתי איפשהו, וזה גם נשמע לי בסדר, אבל בכל זאת אנסה לשאול עוד כמה אנשים...

^^

וואו. +_+

מסכימה עם דאקי

חח קצר וקולע ^^"

נדמה לי שאומרים "לרכון עם הראש/גוף.." זה לא משהו כולל כזה? 0 . 0
בעצם.. מזה משנה?! העיקר שהבנו, לא? לא?

חשבתי על עוד דרך - "רכנה אל ידיו" או משהו כזה, אם זה איך שזה מתחבר למשפט... הממ...

רכנה אל ידיו זה מעולה

קשה להאמין שזה עלה לך לראש.
הקטע כל כך מקצועי ומדהים, וואו. O:
אני בטוחה שתיהי סופרת דגולה בעתיד! D:
כל הכבוד לך!