סייפר הציע לוורג'יל קרב חרבות .
הוא נגדו.
הכול בשביל להחזיר את אדמתו חזרה .
"אני מהתגר אותך" כך אמר סייפר והרים את חרבו לרקיעה .
וורג'יל גיחך ברשעות,הוציא את חרבו מהנדן וענה:"אני מקבל".
סייפר עשה את המהלך הראשון.
הוא קראה בעוז וניסה לתקוע את חרבו בכתפו של וורג'יל,אך וורג'יל היה מהיר והתחמק לו במהרה .
"מצטער לוזר" .
וורג'יל הכה עם חרבו,אך סייפר זז מעט ורק נשרט בגבו.
הוא הניח את ידו שם ועל ידו היה דם רב,אשר יצא מגופו.
השניים רצו זה לזה והכו אחד בחרב של השני מגנים.
מי יישבר קודם ? ,זאת הייתה השאלה .
וורג'יל נשאר אדיש ומגעיל באופיו המלכותי,אך סייפר התאמץ לו.
ההילה של השניים בקעה .
סייפר והילתו הכחולה נגד הילתו האדומה וההרסנית של וורג'יל .
וורג'יל עצר את החרבות המתנגשות ועף לאחור .
"להתראות וורג'יל " כך אמר סייפר ודמעה יצאה מעינו .
הוא תקע את חרבו בבטנו של וורג'יל .
"להתראות חבר וותיק" דמעות יצאו מעיניו והוא ניסה לחייך.
"אם אני מת...אתה מת איתי " צעק וורג'יל וחשף את ניבי שיניו בחיוך שטני.
במהרה הוא תקע את חרבו בליבו של סייפר.
סייפר נפל על גופו של וורג'יל.
סייפר הרים את ראשו קלילות בחוסר כוח ונשק לשפתיו של וורג'יל.
השניים עצמו את עיניהם בנשיקה ומתו כך מוות של רשע וגיבור.
הגיבור לא יחזיר לעצמו לעולם את אדמתו,כך נגמר סיפור גיבור ורשע אשר נעשו אויבים,רק בגלל תאוות בצע נוראה.
הערות : טסוקי אמרה לי לרשום את זה פתאום סתם 0ם
ואני יודעת שלא רושמים בהתחלה סתם שמות
אבל זה היה בשוונג כזה
וראיתי יותר מידי מנגות יאוי של נארוטו סאסקה וL לייט
כי אני צריכה מוזה
לכתיבת יאוי באתר שלי יאוי סטורי ^ ^"