ברוכים הבאים

קהילת תה ועוגיות בעיצוב נחמט שלולי הכינה!
הפורום צריך החייאה, אנשים. תזמינו את החברים שלכם ותחזרו להיות פעילים.
 
אינדקסאינדקס  PortalPortal  שאלות נפוצותשאלות נפוצות  חיפושחיפוש  רשימת חבריםרשימת חברים  קבוצות משתמשיםקבוצות משתמשים  הרשםהרשם  התחברהתחבר  

שתף | 
 

 אין לי שם לסיפור הזה. אולי בגלל שזה סיפור מהחיים

Go down 
מחברהודעה
Ayula
בדרך לתנור
בדרך לתנור


Female
נרשם בתאריך : 30.04.10
מספר הודעות : 14

הודעהנושא: אין לי שם לסיפור הזה. אולי בגלל שזה סיפור מהחיים   Sun May 02, 2010 10:54 am

כשראיתי אותו בפעם הראשונה, עם חיוך ענקי ומתוק מרוח על הפנים שלו, לא יכולתי לדעת, אפילו לא לנחש, שזה היה חיוך מזויף. הוא התייחס אליי כמו אל נסיכה קטנה, איך יכולתי לעמוד בפיתוי?!
תמיד כשהייתי אומרת לאמא שאני רוצה משהו, כעבור שעה או שעתיים, ראיתי אותו מחזיק באותו דבר ואמר שזה בשבילי. זה היה נחשב בעיניי כקסם. לאחר מכן הכל התבהר וגיליתי את האמת (שאמא שלי הייתה מתקשרת אליו ואומרת לו את זה, כנראה). ועל זה בדיוק הסיפור שלי, על איך שהכל התבהר ומה קרה כשידעתי את זה.
הוא היה מלמד אותו לצייר על הלוח שלי חיות. אהבתי לצייר.
ואומנם שמו המקורי היה אריה, אבל אני קראתי לו "גו. לא יודעת למה, מאיפה זה בא לי פתאום.
אך ככל שחלף הזמן, הואנהיה רק יותר ויותר גרוע.
ובשביל להמשיך את הסיפור הזה, צריך להתחיל סיפור חדש:
אני מתה על חיות. הבעיה היא, שאמא שלי לא מרשה להכניס חיות הביתה. למה? ככה.
פעם, כעמט שכנעתי אותה לקנות לי ארנב, ואז "גו" נכנס לשיחה והתחיל להכניס לאמא שלי דברים...טוב, זבל. הוא התחיל להכניס לאמא שלי "זבל" לראש. דברים לא נכונים ושטיותיים לגמרי. ככה הפסדתי ארנב.
לאט לאט, התחלתי להבין שהדמות האהובה שהעניקה לי כל כך הרבה, הייתה סתם ציור. רק בן-אדם רגיל, צבוע, שטוח. בדיוק כמו הציורים שהיה מצייר לי.
הפסקתי לדבר איתו. ואם דיברתי- איתו, או עליו- הייתי קוראת לו אריה. לא עוד גו. נמאסו עליי המשחקים האלה. וכך גם הוא שינה את יחסו אליי. ליד אמא שלי הוא היה נחמד אליי, כמובן. אבל כשלא הייתה בסביבה- אפילו לא מילה אחת. ואם מילה, אז לא אחת נחמדה. כמו אלה שהוא היה מאכיל אותי פעם.
היה שבוע, לא רחוק- אני זוכרת- הוא היה גורר את אמא שלי לכל מיני סרטים. כל ערב משהו אחר. הם השאירו אותי לבד 24\7. וזה עצבן אאותי, חוץ מהסיבה הזאת, מעוד שתי סיבות:
האחת- הוא לקח לי את אמא שלי וכל תשומת הלב שלה הייתה מופנה אליו.
השניה- אמא שלי לא עובדת כבר קרוב לשנתיים- מאוגוסט 2008.
בסביבות פסח 2008, בסוף שבוע אחד, הם נסעו לצפון.
אני הייתי אצל אבא שלי באותו סופ"ש.
אח שלי, שגר בקומונה בכרמיאל באותו זמן, היה לא רחוק מהם. ביום חמישי בערב הם הלכו לבקר אותו.
ביום שישי בצהריים, כשאבא שלי לקח אותי מבי"ס, בדיוק באמצע הנסיעה-אני זוכרת את המקום בדיוק- הוא אמר לי שאמא בבית חולים. אתמול בערב, כשהם חזרו מהביקור אצל גיא(אחי), הייתה תאונה. אריה נהג, כמובן.
ואתם רוצים לדעת מה הפגיעות? בבקשה:
אמא שלי- כתף מרוסקת, שברים בצלעות, יד שבורה, שטף- דם בשפה, משקפיים שבורים.
אריה- כמה מכות בגב.
כמה מכות בגב! זה הכל! התאונה הייתה בצד של אמא שלי במכונית. התרסקה עליהם מכונית ענקית.
לא רציתי ללכת לראות את אמא שלי בביה"ח. ולדעתי- בצדק. מי רוצה לראות אמא חבוטה על מיטה קטנה עם הרבה אנשים מסביב?
על זה שלא רציתי לראות את אמא שלי בביה"ח, היה מחיר כמובן: נשארתי לבד בבית של אבא שלי, מ-בערך- 12, עד הערב. אבא שלי, אחי ואחותי הלכו לשם.
כשאמא שלי סוף סוף הגיעה הביתה, היא נראתה נורא. אני הגעתי אחריה. היא שכבה במיטה שלה עם המון אנשים מסיבה-קרובי משפחה- ואני רצתי אליה וחיבקתי אותה.
אמא שלי הייתה צריכה לעבור שני ניתוחים, או יותר, בגלל השברים שהיו לה.
אני חושבת, שאריה היה יכול להציל אותה מכל הסבל הזה, אם רק היה מקריב את עצמו. עם כל ה"אהבה" שלו אליה, הוא בטח היה יכול לעשות בשבילה את הדבר ה"קטן" הזה.

הסיפור אמיתי לגמרי.
עכשוי אמא שלי כמעט החלימה לגמרי והיא ממשיכה לחפש עבודות באינטרנט.
אם יש לכם שאלות- על הסיפור, על המשפחה, או על מה שלא יהיה- בקשה! אבל בבקשה אל תכתבו "ביקורת בונה"....אלא אם זה על הכתיבה. כי הרי אי אפשר לשנות סיפור חיים.
חזרה למעלה Go down
צפה בפרופיל המשתמש
LovelessA
מוכנה לאכילה
מוכנה לאכילה
LovelessA

Female
גיל : 26
נרשם בתאריך : 17.08.08
מספר הודעות : 644

הודעהנושא: Re: אין לי שם לסיפור הזה. אולי בגלל שזה סיפור מהחיים   Wed May 12, 2010 5:11 pm

אחרי הקטע של הארנב התחלתי לחשוד שזה אמיתי.. 0 _ 0
אריה זה כאילו אבא חורג כזה? סליחה על הקליטה העילגת שלי.. ^^"
החלמה מהירה לאמך!!! Very Happy
חזרה למעלה Go down
צפה בפרופיל המשתמש
Ayula
בדרך לתנור
בדרך לתנור


Female
נרשם בתאריך : 30.04.10
מספר הודעות : 14

הודעהנושא: Re: אין לי שם לסיפור הזה. אולי בגלל שזה סיפור מהחיים   Tue May 25, 2010 7:26 pm

חחח תודהה........
אה כה....טוב..שאלתי את אמא שלי פעם אם הם מתכוונים להתחתן והיא אמרה אילו, ממממשש לאא אבלל....הוא כאילו,,,,חבר מדרגה ראשונה?? לא יודעת איך לקרוא לזה... Question
רק עכשיו שמתי לב כמה המוןןן כתבתי scratch
חזרה למעלה Go down
צפה בפרופיל המשתמש
 
אין לי שם לסיפור הזה. אולי בגלל שזה סיפור מהחיים
חזרה למעלה 
עמוד 1 מתוך 1

Permissions in this forum:אתה לא יכול להגיב לנושאים בפורום זה
ברוכים הבאים :: אפיית עוגיות :: סיפורים-
קפוץ אל: