אילתוריישנס~

טוב, באלי להציג את הכתיבה שלי, אבל אין לי כוח להיאבד עכשיו בתוך התיקיית סיפורים שלי ואני בטח גם לא אמצא שם משהו שאני אוהבת...
אבל בכלליות לרוב יוצאים לי סיפורים(או לפחות התחלות משונות לסיפורים XD) כשאני פשוט כותבת מה שעולה לי לראש וזה מתפתח ונבנה לאט לאט.
אז אני אעשה את זה כאן, מולכן, ונראה מה יצא ^-^
נקווה שיצא משו טוב...
יאללה, מתחילים:

"אני לא שונה!" צעקתי והסתובבתי אליו, בכדי לראות את פרצופו. עניין אותי לראות את פרצופו כשהוא יבין שהוא טעה.
הפרצוף היה כפי שדמיינתי - המום וחסר מילים. שמחתי שסוף-סוף הוא זה שמפחד ממני.
"הבנת את זה?" ירקתי לעברו. התחלתי להרגיש כוח זורם בורידי, הרגשתי את מה שהוא הרגיש בכל שלוש-עשר השנים האלה שאני נמצאת בין ידיו.
התחלתי לראות שראשו מעט התבהר ושהוא מתחיל לבלוע את מה שקרה בחדר. נראה כי הוא יכול לדבר כעת, אך פשוט לא ידע מה להגיד.
"אני הולכת מכאן. היום. ואתה לא תעצור אותי! שמעת?! מגיע לי חיים כמו לכולם כי אני לא שונה מהם!" צעקתי עליו שוב, הרגשתי לפתע שהכוח נעלם, דמעות הופיעו בעיני. אסור לי לבכות! החלטתי לעצמי. להראות לו שאני חזקה רק עוד קצת.
הוא החל להתקרב אלי, התחלתי לפחד.
צעדתי צעד מהוסס אחורה והוא הבין על מה אני חושבת.
רגליו החלו לצעוד מהר יותר ואילו רגלי כבר רצו אל מחוץ לבית.
רצתי מהר ככל שיכולתי, שמעתי שהוא יצא מהדלת והיא נטרקה מאחוריו, אך לא העזתי להסתכל אחורה. פחדתי שאני אגלה שהוא מאוד קרוב אלי.
דילגתי מעל דלי שעמד בדרכי וכמה שניות לאחר מכן, שמעתי אותו בועט בו. הוא תמיד היה תוקפני כלפי דברים עדינים.
רצתי אל תוך שדה החיטה וקיוויתי שהוא יהיה חכם מספיק בשביל לדעת שהוא בחיים לא יצליח למצוא שם אותי, ילדה בת שלוש-עשרה, נמוכה לגילה, בתוך שדה החיטה הענקי.
עכשיו ידעתי שזה אמיתי. אין לי יותר אפשרות לחזור. אם אני אחזור אל תוך ידיו הוא יכה אותי כל כך חזק שאני בקושי אצליח להזיז את גופי.
רצתי עוד מספר מטרים פנימה והתיישבתי קרוב כמה שיותר אל הקרקע. לא שמעתי שיש מישהו בתוך שדה התירס חוץ מהרוח שנהנתה להזיז את החיטה ולצפות בי מביטה לכל עבר בשיגעון.
עברו כמה שעות, אני לא יודעת כמה. קמתי בזהירות והבטתי מסביבי, סוף-סוף היה אפשר לראות קצת יותר מרק חיטה צהובה.
הסתכלתי לעבר הבית. לא ראיתי אותו בסביבה. הדלי בו בעט התקמט מעט ונח כעת קרוב לשדה החיטה.
דאגתי לאמנדה.
היא הייתה רק בת שנתיים, אך אין לדעת אם מאחר ואני נעלמתי, הוא לא יחשוב עליה כתחליף אלי-בובת הסמרטוטים שלו עליו הוא יכול לפרוק את כל כעסיו. קיוויתי שהיא תצליח להגן על עצמה.
תמיד אהבתי אותה כל כך. הייתה לה פרווה נעימה ולבנה שכיסתה את כל גופה הקטנטן, מלבד לכתם שחור במקום בו אמורה להיות ה'עין השלישית'. האמנתי כי באמת יש לה אחת. אבא לא הרשה לה להיות בתוך הבית ובכל פעם שרק העזה לצעוד במעלה המדרגות היה רוקע ברגלו כאזהרה והיא הייתה מקמרת את גבה ובורחת משם במהירות, כשזנבה מורם מעלה.
"אני מצטערת." לחשתי וקיוויתי שהרוח תוכל להביא את המשפט הזה לאוזניה.
ולפתע התחלתי לחשוב על מה שעשיתי. איזו טיפשה.
לאן אני אלך עכשיו?
איך אני אוכל?
איפה אני אשן?
חשבתי על לחזור.
אבא אמנם יכה אותי, אך כך הוא עושה תמיד ולמען האמת, למרות שקשה לי להגיד את זה, כבר קצת התרגלתי. הייתי צריכה להתרגל לזה מתישהו.
הסימן הכחול על זרועי הזכיר לי שאין לי עכשיו דרך חזרה.
אני לא יודעת כמה דקות, או שעות, עמדתי ובהיתי בבית והתחלתי להעלות זיכרונות, כי החלטתי שאחרי שאני אעזוב אני לא אחשוב על הבית הזה יותר ולא על אבא ולא על שום דבר שקשור למקום הזה. אז את כל הזיכרונות נזכרתי אז והשארתי אותם שם.
הסתובבתי עם הגב לבית וצעדתי.
הייתי חופשיה.
לא יהיו יותר צעקות.
צעדי התגברו, רגלי היחפות נשקו לאדמה.
לא יהיו יותר מכות.
עברתי להליכה יותר מהירה, עיני התכולות מסתכלות קדימה.
לא יהיה עוד לחיות בפחד.
התלתי לרוץ, שיערי הצהוב משתלב עם שדה החיטה שהקיף אותי מכל צד.
חופש.


מה אתם יודעים, יצא לי לא רע.
לפי דעתי...
בטח מיליון שגיאות.
טאי תתקן אותי. XD
יכול להיות שאני אמשיך את זה... זה נשמע די מעניין.
תגידו לי מה דעתכם. ^^
נ.ב. אמנדה זאת חתולה. לא כלבה.

ורי ורי נייס. אבל ורי ורי שורט ( קצר, למוגבלות שבינינו. סתםסתם, הכל מאהבה, חוחו).
קיבלת את ההשראה מלאסט פרינדס? 3:
מחכה להמשך!

כנ"ל לדאקי. <:
"רצתי עוד מספר מטרים פנימה והתיישבתי קרוב כמה שיותר אל הקרקע. לא שמעתי שיש מישהו בתוך שדה התירס חוץ מהרוח שנהנתה להזיז את החיטה ולצפות בי מביטה לכל עבר בשיגעון.
עברו כמה שעות, אני לא יודעת כמה. קמתי בזהירות והבטתי מסביבי, סוף-סוף היה אפשר לראות קצת יותר מרק חיטה צהובה.
הסתכלתי לעבר הבית. לא ראיתי אותו בסביבה. הדלי בו בעט התקמט מעט ונח כעת קרוב לשדה החיטה."
חשבתי שאם היא נימוכה, והוא לא יכול לראות אותה, אז היא לא יכולה גם כן לראות מעבר לשדה.
והיא ראתה את הדלי, שהיה קרוב לשדה החיטה, אבל היא רצה כמה מטרים פנימה, מה שאומר שהיא הייתה מוקפת בחיטה?
אז... היא קודם התחילה ללכת לכיוון שממנו באה או משהו כזה (ואז היא ראתה את הדלי)? XD;
סליחה אם אני לא מובנת.

דאקי-תודה ^-^
לא, כמו שאמרתי, כתבתי מה שעולה לראש. X:
יוש O:
ליל- תכלס הוא גם לא ראה אותה בגלל שהיא התיישבה על הקרקע. אבל יש משו במה שאת אומרת >< הייתי חסרת פרופורציות בקטע הזה...
תודה בכל מקרה. XP

כן, טאי תתקן אותך. 3:

כמו שכבר אמרתי פעם אחת בפורום, אין כזאת מילה "מפחד", זה "פוחד".
למה? כי זה רגש ממש כמו "אוהב" ו"שונא". תארו לכם את "שונא" בצורה של "מפחד" (זה יוצא "משנא" XD).
"אז את כל הזיכרונות נזכרתי אז והשארתי אותם שם." אולי ניסוח אחר לזה? כי זה יוצא משפט מוזר. XD;
כתבת בסוף שזו חתולה ולא כלבה, אז לא דעת מה עם האחרים, אבל הסיפור נתן לי את הרושם שהיא כלבה. אולי תדגישי את זה בסיפור?
אה, ובסוף כתבת בטעות "התלתי". XD

בכל מקרה, את כותבת מאוד יפה, אבל זה לא הז'אנר שלי. ;__;
(כולם בטח יודעים - פנטזיה. XD)

Taiyou כתב:

כן, טאי תתקן אותך. 3:

כמו שכבר אמרתי פעם אחת בפורום, אין כזאת מילה "מפחד", זה "פוחד".
למה? כי זה רגש ממש כמו "אוהב" ו"שונא". תארו לכם את "שונא" בצורה של "מפחד" (זה יוצא "משנא" XD).
"אז את כל הזיכרונות נזכרתי אז והשארתי אותם שם." אולי ניסוח אחר לזה? כי זה יוצא משפט מוזר. XD;
כתבת בסוף שזו חתולה ולא כלבה, אז לא דעת מה אם האחרים, אבל הסיפור נתן לי את הרושם שהיא כלבה. אולי תדגישי את זה בסיפור?
אה, ובסוף כתבת בטעות "התלתי". XD

בכל מקרה, את כותבת מאוד יפה, אבל זה לא הז'אנר שלי. ;__;
(כולם בטח יודעים - פנטזיה. XD)

אוקיי, אני אשתדל לזכור את זה להבא.
כן, אני יודעת שזה לא משו XD
אני אוסיף משהו שישנה אותה לחתולה.
אני אתקן ^^
אהה.... כל החיים שלי כתבתי פנטזיה, אני רוצה לנסות גם דברים אחרים ><
ליירה.

יא, זה ממש ממש יפה! *0*
אהבתי במיוחד את הסוף, הוא הכי יפה *~*
אה, וגם ת'התחלה, זה מתחיל בצורה שמעניין לקרוא את ההמשך.

תודה טונקסע 3:
(מגניב שאת כאן ^^)

זה היה ממש יפה ועמוק
ועצוב גם
אני יכולה להזדהות אם זה

כול הכבוד ליירה XP