טוב חבריס[ אני מעוותת הכל=.="] ממ...הינה קטע שכתבתי,אני רוצה לדעת מה דעתכם עליו
זה מן אילתור כזה, אז,תנו כבוד[סתם,סתםX3]
הינה:
' זה היה בוקר לח, השמש הציצה מבעד לעננים הלבנים,ריחם של הפרחים התנדף באוויר...'
כך היא כתבה במחברתה,לפתע שמעה דפיקת דלת צורמת.
"ייבוא." אמרה הנערה.
נערה ששערה סגול וענייה כחולות נכנסה ,שערה היה אסוף בקוקייה לבנה,היא לבשה שמלה לבנה.
"מה רצית, רוזלין?" שאלה הנערה.
הנערה,ששערה סגול וענייה כחולות,שעונה לשם 'רוזלין' ,לא אמרה דבר, היא רק נעצה מבט בנערה השנייה.
"נו,דברי!" פקדה הנערה על רוזלין.
"מתקפת ערפדים." אמרה רוזלין בלי להניד עפעף.
"מתקפת..מה?!" שאלה הנערה,נדהמת ממה ששמעה.
"מתקפת ערפדים, הגיעה העירה, הם הורסים את העיר!שותים את דמם של האנשים!" אמרה רוזלין לנערה.
הנערה הביטה ברוזלין,פעורת פה.
"קרולין, למה את נהדמת מדבר זה?" שאלה רוזלין.
"זה לא ייאמן,בכל שנותיי לא שמעתי על מתקפת ערפדים, חשבתי שזו עוד מעשייה טיפשית ובלתי אמינה." אמרה.
"כנראה שלא, כנראה טעית." אמרה רוזלין.
קרולין לקחה את מעילה ויצאה מהבית בסערה גדולה, בעודה רצה לכיכר העיר,ושם? ראתה בתים הרוסים, אנשים מוטלים מלאי דם.
לפתע,נשמעו קולות צעדים.
"נו,נו, מה אני רואה,עוד ארוחה מזדמנת לנו כאן!" אמר הקול.
קרולין הביטה לאחור,היא ראתה חבורת ערפדים שמתקדמת לעברה.
' אל שמיים,מה אני עושה?' תהתה בליבה.
הם התקרבו אלייה,חושפים את ניביהם החדות, מביטים בה,צמאים,צמאים לדם אנושי.
" ארוחה" מלמלו.
קרולין הביטה בהם,חסרת אונים.
הם התקרבו אלייה,עוד ועוד, היא הרגישה אי זיעה קרה מחסה את מיצחה.
"זה הסוף." קבעה.
"אמות על-ידי ערפדים." המשיכה.
היא נחתה על האדמה, הערפדים התקרבו עוד ועוד, זהו,זה סופה ,כך חשבה..
הערפדים נעצו את ניביהם בעורה...
קרולין התעוררה בעודה צווחת צווחה מקפיאת דם, היא הסתכלה סביבה,היא היתה בחדרה.
" זה היה חלום?" תהתה.