הקטע הבא הוא קטע שכתבתי מפני כמה חודשים,מקווה שתאהבו, ותתנו ביקורות כנות D:
מראה אינו העיקר.
היא הביטה במראה, סוקרת את עצמה , והינה שם, משתקפת לה ,
דמותה שלה ,היא עצמה.
מביטה בעצמה, מולה עומדת השתקפותה,לפתע,רואה לצד השתקפותה עוד אדם נוסף,היא הסתובבה לראותו,אך האדם לא היה,היא חזרה והביטה בהשתקפותה החלולה,ואותו אדם? עמד שם,זו הייתה נערה ששמלתה לבנה, שערה שחור ,אסוף בקוקייה לבנה,היא חייכה ,שפתיה מרוחות באודם אדמדם כדם.
"מי היא את?" שאלה ההיא.
"אני? היא את. את המושלמת." אמרה הנערה.
"אני?" מלמלה.
"אכן,אני האחרת שלך." אמרה בקול מתקתק.
היא נראתה מבולבלת, ראשה הסתחרר.
"למה את רוצה להשתנות? לא טוב לך עם המראה שלך? את יודעת,לא הכול בחיים הוא היופי." אמרה הנערה.
"קל לך לדבר!התראי אותך!שערותייך מסודרות,שפתייך מרוחות באודם נאה למראה." אמרה.
"ואת? את לא יפה? את יפה מאוד!" הנערה גערה בה.
" אני? לא,אני זה דבר אחר." מלמלה.
"נערתי, אל תזלזלי בעצמך,לא המראה הוא הדבר החשוב מכל!" אמרה הנערה ונעלמה,משאירה אותה להביט במראה, מבולבלת, מתוחה.
" האני האחרת שלי?" תהתה.