קטע ,מה אני עוד יכולה לומר?

זה מן המשך לקטע שפירסמתי ," אבל הלב רוצה אחרת" ,ואני יודעת שזה פתאום הפך לגוף ראשון,אבל יש לזה משמעות ואני לא ממש יכולה להסביר אותה~
אז, תהנו:
אני עולה לאוטובוס ,יושבת באחד הכיסאות,מביטה דרך זכוכית החלון, בתים נפרשים מולי,בתים רבים,אנשים הולכים ובאים, האוטובוס מתחיל לנסוע, כעבור כמה דקות נעצר בתחנה הבאה, לפתע אני שומעת קול מוכר, את קולך שלך.
אתה מתיישב כיסא מולי , שואל מה שלומי,ואני עונה לך ששלומי טוב, שתיקה עוברת בינינו,אף –אחד מאיתנו לא פוצה את פיו, עד שאתה קם ממקומך ,ואומר ששמחת לראותי ושאתה חייב לרדת כי זו התחנה שלך, אתה מתקדם לעבר דלת האוטובוס, הדלת נפתחת ,אתה מביט בי ומחייך ואני? אני רק מנופפת לך לשלום, אתה יורד מהאוטובוס, משאיר אותי, אם השאלה הזו,אם התהייה הזו, משהוא בתוכי לא אפשר לשאול אותך את השאלה הזו,השאלה שכל-כך רציתי לשאול בעודי נועצת חזרה מבט בזכוכית החלון, השאלה שכל-כך רצתי לדעת את התשובה לה-
האם אתה עדיין אוהב אותי?

>W< בראבווו !!!
(תסלחי לי אבל אני לא אדם מחזאי כל כך.. אני לא טובה בהבעת דעות...)
בכל מקרה, אהבתי מאוד מאוד! את כותבת ממש יפה!! D: כל הכבוד.
אני אשמח להמשך ~ @ W @ חיחי