קטע שכתבתי פעם לתחרות באתר של ליירה3:

היא ירדה במדרגות האבן בסקרנות מרובה.
רגליה היו יחפות ושיערה החום והחלק פזור, בשעה שהלכה הליכה איטית, מביטה לעבר החדר שזה עתה גילתה.
בעודה מציצה אל תוך החדר, היא הסיטה קווצת שיער אל מאחורי אזנה, כשידה השנייה מחזיקה בקיר בחשש מסוים.
החדר היה חשוך ומחניק, והיא הייתה בטוחה שאילו הייתה יכולה לראות, היא הייתה רואה שכבות עבות של אבק ששוכב לו שם כמה שנים טובות, שיעיד על כך שאף נפש חיה לא נכנסה לחדר הזה זה זמן רב.
שמלתה הלבנה והפשוטה נגעה בקיר והיא חשה ברגלה הימנית את צינתו.
היא נכנסה לתוך החדר באיטיות, מביטה סביבה. הדבר היחיד שראתה היה אור ירח שחדר דרך אשנב גבוה. היא החלה ללכת לכיוון האור, אך בדרך נתקלה במשהו. כיסא. היא המשיכה בדרכה יותר בזהירות, ממששת את דרכה, הגיעה אל האשנב וניסתה לפתוח אותו. היא גילתה שהוא גבוה מדי בשבילה.
היא חזרה לאחור, לקחה את הכיסא ושמה אותו מתחת לאשנב. היא נעמדה על הכיסא ופתחה את האשנב, מה שדרש מאמץ רב, שכן האשנב לא נפתח כבר הרבה זמן והיה מקובע במקומו. ענני אבק ריחפו באוויר והיא השתעלה מעט. אור חזק וכסוף חדר אל תוך החדר והאיר אותו. היא הסתנוורה מעצמתו. כעת הבחינה שהיה זה חדר קטן למדי. היא ראתה שולחן שעשוי מעץ ועליו נר, גפרורים, ספר עבה ובלוי וספל אחד. הכל העלה אבק. מאחורי השולחן, צמוד לקיר, הייתה אח ישנה שקשה היה לה להאמין שאי פעם הייתה בה אש.
היא ניגשה אל השולחן ופתחה את הספר.
לפתע שמעה מלמעלה צליל. היא נבהלה. מישהו התעורר והיא פחדה שזו תהיה היא.
אל דאגה, היא תחזור לכאן מחר ותראה מהו הספר הזה.
היא החזירה את הספר למקומו, מיהרה לגשת אל החלון ולסגור אותו, ואחר כך החזירה את הכיסא למקום שבו היה קודם. היא רצה במעלה המדרגות יחפה, שמלתה מתנופפת מאחוריה, והותירה את החדר ריק ושומם כשהיה.

---

אשמח לדעת מה חשתן בזמן הקריאה. וכמובן- ביקורת בונה, אם יש^^

אני כבר אמרתי לך שלמרות שלא ביקרתי את זה מאוד מאוד אהבתי, נכון? D:
את זכות התיקונים אני אשאיר לטאי. (זכות קדימה, לא?)

כן נכון
אוקיXD

הסיפור ממש ממש יפה ^ ^

תודה
אממ.. תגובות יותר מפורטות וחופרות? בבקשה?XD

מבטיחה לך אחת כזאת ברגע שיחזור אליי הכוח (ההודעה הזאת תהיה ערוכה).

עריכה: קיי, הנה.

ציטוט :

היא ירדה במדרגות האבן בסקרנות מרובה. (לא היית צריכה לרדת כאן שורה, וכמו שכבר אמרתי לליירה - להתחיל ב"היא" זה לא משהו טוב. "היא" זה מאזכר, משתמשים בו רק אחרי שיודעים על מי מדובר... ם: )
רגליה היו יחפות ושיערה החום והחלק (תורידי את ה"ו" וזה יהיה יותר טוב) פזור, בשעה שהלכה הליכה איטית ("הלכה באיטיות" P: ), מביטה לעבר החדר שזה עתה גילתה. (שוב לא לרדת שורה סתם כך)
בעודה מציצה אל תוך החדר, היא הסיטה קווצת שיער אל מאחורי אזנה, כשידה השנייה מחזיקה בקיר בחשש מסוים.
החדר היה חשוך ומחניק, והיא הייתה בטוחה שאילו הייתה יכולה לראות, היא הייתה רואה שכבות עבות של אבק ששוכב לו שם כמה שנים טובות, שיעיד על כך שאף נפש חיה לא נכנסה לחדר הזה זה זמן רב.
שמלתה הלבנה והפשוטה נגעה בקיר והיא חשה ברגלה הימנית את צינתו (את מה?).
היא נכנסה לתוך החדר באיטיות, מביטה סביבה. הדבר היחיד שראתה היה אור ירח שחדר דרך אשנב גבוה. היא החלה ללכת לכיוון האור, אך בדרך נתקלה במשהו. כיסא. היא המשיכה בדרכה יותר בזהירות, ממששת את דרכה, (זה לא מחובר למשפט הקודם...) הגיעה אל האשנב וניסתה לפתוח אותו. היא גילתה שהוא גבוה מדי בשבילה.
היא חזרה לאחור, לקחה את הכיסא ושמה אותו מתחת לאשנב. היא נעמדה על הכיסא ופתחה את האשנב, מה שדרש מאמץ רב, שכן האשנב לא נפתח כבר הרבה זמן והיה מקובע במקומו. ענני אבק ריחפו באוויר והיא השתעלה מעט. אור חזק וכסוף חדר אל תוך החדר והאיר אותו. היא הסתנוורה מעצמתו. כעת הבחינה שהיה זה חדר קטן למדי. היא ראתה שולחן שעשוי מעץ ועליו נר, גפרורים, ספר עבה ובלוי וספל אחד. הכל העלה אבק. מאחורי השולחן, צמוד לקיר, הייתה אח ישנה שקשה היה לה להאמין שאי פעם הייתה בה אש.
היא ניגשה אל השולחן ופתחה את הספר.
לפתע שמעה מלמעלה צליל. היא נבהלה. מישהו התעורר והיא פחדה שזו תהיה היא (זה שקראת לשתי דמויות בקטע אחד "היא" קצת מפריע. זה כאילו היא קוראת "היא" לעצמה).
אל דאגה, היא תחזור לכאן מחר ותראה מהו הספר הזה.
היא החזירה את הספר למקומו, מיהרה לגשת אל החלון ולסגור אותו, ואחר כך החזירה את הכיסא למקום שבו היה קודם. היא רצה במעלה המדרגות יחפה, שמלתה מתנופפת מאחוריה, והותירה את החדר ריק ושומם כשהיה.

ממ... זה מאוד מיסתורי כזה ומטושטש, לא הבנתי כל כך למה היא פחדה שמישהי תמצא אותה ואיפה היא כבר יכולה להיות שיש שם חדר כזה... O:
להזכיר לך - לרדת שורה רק כשמשנים נושא. ואמ... כשאת עושה קטע קצר, אל תתמקדי בפרטים כמו צבע שיער או צבע שמלה, אלא אם כן זה משהו רלוונטי או מיוחד מאוד.
ו... תמשיכי לכתוב קטעים נחמטים? D:

מחכה בקוצר רוח לעריכתה~

ערכתי, הספקת לשלוח הודעה לפני שסיימתי לכתוב. XD;

זה העניין-את לא אמורה להבין את כל הדברים שאמרת שלא הבנתXDD זה קטע, אחרי הכל.
אני חולקת על דעתך לגבי זה שלא צריך לתאר אם זה קטע קצר. תלוי מה אני מנסה להעביר בקטע. והתיאורים הללו עזרו לי להעביר את מה שרציתי O:
ולא הבנתי, בהערה החמישית שלך, מה זאת אומרת לא מחובר למשפט הקודם?
ולגבי ה"היא" שחוזר על עצמו פעמים- את צודקת, חשבתי על זה עוד לפני כןXD
אממ.. והמילה "צינתו"- צינה= קור. צינתו= הקור שלו
תודה רבה על התיקונים ^^

לא דיברתי על תיאורים כללים, דיברתי על תיאורים מפורטים כמו צבע שיער וצבע שמלה. איך הצבעים האלו עוזרים בהעברת משהו? XD
אני יודעת שלא הייתי אמורה להבין את הדברים האלה, אבל את שאלת על מה שהרגשנו בזמן הקריאה... .-.
הכוונה ב"לא מחובר" זה שהמשפטים לא מקושרים, אין שם מילת קישור, כאילו אלה שני משפטים לא קשורים שיש ביניהם פסיק.

אממ.. רציתי שהקורא/ת יידע/תדע איך הדמות נראית D:
XD
אממ.. תודה רבה^^

לדעתי זה אחלה סיפור, אבל תשתמשי באותו פועל רק פעם אחת באותו משפט, זאת אומרת: "היא המשיכה בדרכה יותר בזהירות, ממששת את דרכה"- כתבת פעמיים "דרכה".