ענן שחור מסתיר את עיניי,ודמעות מלוחות זולגות.
היום התחלף בלילה,ואפשר כבר לבכות.
אותו חיוך שעלה עם השמש,ירד בחשכה.
ואז אני נזכרת באותה בדיחה שסיפרת לי שהייתי קטנה.
היית מעדיפה שלא אבכה,ואחיה כאין מחר.
אך כשהחיוך עולה כך גם תמונתך עולה.
הגשם הראשון של השנה עוד לא ירד והוא גם לא ירד,
כי את לא פה כדאי שאחמם את גופך הרועד.
אני יושבת וחושבת על הפעם האחרונה,
שהיית בבית החולים ביום הולדתך הארבעים ושמונה.
חייכת את חיוכך השמח,והשמעת את צחוקך המתגלגל,
שכל כך אהבתי לשמוע וגרם לכולם לחייך.
אמא באותו היום לא ידעתי מה לעשות,
הודעתי לחברים שידעו לפחות.
לבי התפוצץ מבפנים אך בחוץ לא ראו,
חייכתי וצחקתי כדאי שלא ידאגו.
אני יודעת שזה טיפשי,אך מה אני אעשה,
כולם באו ועזרו לי לחייך.
אך עכשיו כשאני מבינה שאת באמת כבר לא פה,
כואב לי לדעת שלא נפרדתי ממך לשלום.
רק הבטתי בך אמא שהיית במצב סופני,
ישנת כל הזמן וכשהתעוררת לא היית פה איתי.
כעסתי שלא ענית לי, וכשהתעוררת התעסקת בעצמך,
וכשאמרתי לך שאני אוהבת אותך הפנת לי את גבך.
אך כשיצאתי מהחדר לחשת כשבקושי יכולת,
'אני אוהבת אותך ביתי,תחייכי ותחיי באושר'
אך אני התעלמתי מרוב אנוכיות.
זאת הייתה הפעם האחרונה ועליה אני מצטערת..
_____________________________
אממ...בוא נסביר לכם^^'
אמא שלי נפטרה ב31.8.09 (לפני שבוע),היא הייתה חולסת סרטן 7 שנים וזה כבר היה מצב סופני.
אין לי מוסג למה אני משתפת אותכם בזהXD,אבל אני מרגישה צורךOם'
אז..מה דעתכם?XD