עדיין לא ממש הבנתי... ><"
בכל מקרה, הבנתי שכאן זה המלצות, כן?
אז אני רוצה להמליץ על "הציפור הצבועה", של יז'י קושינסקי.
נלקח מאתר שוונג:
ילד בן 7, ספק יהודי ספק צועני מתגלגל מכפר לכפר ברחבי פולין במהלך מלחמת העולם השניה. הספר מרבה בתיאורים מזעזעים של מערכת נורמות וערכים חולנית, סאדיסטית, רדופת אמונות תפלות, התעללויות, הפקרות מינית ועבודת אלילים שנדמה כי כל אלו נשכחו אי שם בימי הביניים - אבל קיימים בקרב איכרי פולין.
בשלב מסויים, לאחר הכאות,התעללויות וחוויות נוראיות של קור, רעב, בדידות - הילד מאבד את קולו, וזה חוזר אליו רק כש... לא אהרוס לכם את הספר....
זהו ספרו הראשון של יז'י קושינסקי, והינו סמי - אוטוביוגרפי אשר הוא ביקש לראות בו כסיפורם האמיתי של מאות אלפי הילדים שנאלצו לחיות חיים דומים בתנאי המלחמה.
זהו סיפרו הראשון של יז'י קושינסקי, מחבר הספר "להיות שם" (אותו אני הולכת לקרוא בקרוב מאוד.) שהפך לסרט קולנוע מצליח, לפי מה ששמעתי, והתאבד זמן מה לאחר מכן.(ותכלס, אני יכולה איכשהו להבין אותו.)
יש לספר 224 עמודים, אך הוא מכיל כל כך הרבה.
זה ספר מאוד חזק שהשאיר עלי רושם מאוד גדול ואפילו שינה אותי בכמה מקומות.
זה ספר זוועתי. עם קצת ארוטיקה פה ושם, דם, התעללויות ועוד כל כך הרבה יותר מזה. כשאני מסתכלת על הספר עכשיו, קשה לי להאמין שבאמת המשכתי לקרוא אותו, אבל יש משהו בספר הזה שפשוט מושך אותך אליו. אבל בכל זאת אני לא בטוחה שהוא ממש הסיגנון שלכן. ><
הכריכה: [img]
[/img]
לי יש את הספר מ-1980, והכריכה שונה ויותר מגניבה, תקנאו.