עניי תיהום.

אחרי חשש גדול הבנתי- הביקורות לא נעדו להעליב אותי, אלה ההפך.
והינה, עוד קטע , שכתבתי,הפעם בדקתי וכתבתי אותו בתשומת לב מרובת:


היא הביטה בדרך הרעועה שנסללה , עבודות כבישים,בורות ניצבו מולה, לא היה לה אכפת ליפול לאחד הבורות האלו ,להיעלם,שהאדמה תיבלענה בשעת סערה.
אך הדבר שהסתפקה בו הוא להביט באנשים ההולכים והבאים , מביטה בלי הרף,מבטה קודר, מבטה כה עגמומי, רציני, ראשה טרוד בשלל מחשבות, מה היא חושבת לעצמה? רק מלהביט בה רואים שלל אפשרויות שלפני כן לא היו קימות ופתאום-כמו קסם – מופיעות להן בשלל צבעים,מה הוא מבטה הזה?
כל אדם היביט בה ,יאמר:" לנערה זו יש מבט לא רגיל, כה מוזר, כה יוצא- דופן ,שונה, מבטה כה דוקרני, רק מביטים בה והלב כאילו נדקר בחוזקה, מרגישים צביטה, אך עדיין מרגישים חמימות נסתרת בלב, מרגישים הרגשה לא מובנת שכמוה לא הרגישו עוד."
ענייה כמו חור שחור למביט בה, מי שיביט, כאילו נפל לסערה עמתנית, כה קודרת, אך חמימות שאינה מוסברת תמלא אותו ,את אותו אדם היביט בעיינה של נערה זו, ענייה , עניי תיהום ,אך כמה שיביט ,הספק לא יתמלא, תמיד יישאר טעם של עוד, במי שיביט בענייה.

קטע נחמד

כתבת בסוף "עיינה"
וונראה לי "כל אדם היביט בה" - שיביט


אבל חוץ מזה, באמת קטע יפה ^__^


את רואה שהיה שווה לפרסם P:

נכוןXD
תודה^^

אה וזה, "עיני" בכותרת ^^

כן^^
תודה^-^

יש שיפור ניכר ^^
שמחה ששינית את דעתך.